דף הבית ספריה הסעות About us
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
 
רואים צל ערים כערים
תלמידים מצטיינים באנגלית מכיתה ז ביקרו בתערוכת צל ערים בחולון במסגרת פרויקט גלובלי בשם GLOBAL SCHOLAR בו משתתף בית הספר. במהלך הפרויקט השנתי התלמידים חוקרים את נושא תכנון ערים מבחינת בנייה, תחבורה וסביבה, ומתייחסים לפתרונות שנזדקק אליהם בעתיד. בפרויקט זה משתתפים תלמידים מכל העולם, החוקרים יחד את אותו נושא, כותבים, משתפים ויוצרים קשר בעזרת הטכנולוגיה.
תגובות: 0   צפיות: 213
 
פרויקט Upcycle - "שימוש מחדש" של תלמידי כיתות ז'
במסגרת פרויקט Upcycle, כסיכום של הנושא חומרים, תכונות ושימושים, המדענים הצעירים, משכבת ז', "נכנסו לראשם של מעצבים תעשייתיים", ויצרו מוצרים חדשים ממוצרים ומחומרים ישנים שלא נעשה בהם יותר שימוש, התוצאות לא מביישות את טובי המעצבים.
תגובות: 0   צפיות: 509
 
צריך להכניס כאוס למערכת
כתבה בהד החינוך, דצמבר 2015 גליון 18. מאת: טלי גולדשמיד. "רם כהן, מנהל "תיכונט" התיכון הדיגיטלי הראשון והיחיד בארץ, מותח ביקורת חריפה על מצב החינוך בארץ, על היעדר השקעה כלכלית מספקת, על רמת המנהלים, על שכר המורים הנמוך, על מלכוד הניהול העצמי ועל המגמות הדתיות והלאומניות שמתפשטות בחברה הישראלית וחודרת אל בתי הספר." כתבה
תגובות: 0   צפיות: 1
התרבות היהודית לדורותיה מושתתת על תרבות של זיכרון, כולנו עסוקים בשימור הזיכרון ובהנצחה – ההר זוכר, הרחובות זוכרים, השמות זוכרים, החגים זוכרים, ימי ההולדת זוכרים, המבנים זוכרים, הדגלים זוכרים. אנחנו זוכרים.

אדם בחייו אדם בחייו - אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל. אין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות, ובאותן עיניים לצחוק, באותן ידיים לזרוק אבנים ובאותן ידיים לאסוף אותן, לעשות אהבה במלחמה, ומלחמה באהבה..." (יהודה עמיחי) התרבות היהודית לדורותיה מושתתת על תרבות של זיכרון, כולנו עסוקים בשימור הזיכרון ובהנצחה – ההר זוכר, הרחובות זוכרים, השמות זוכרים, החגים זוכרים, ימי ההולדת זוכרים, המבנים זוכרים, הדגלים זוכרים. אנחנו זוכרים. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה מזכיר. מזכיר לנו את אלה שהיו ואינם, את אלה שיצאו ואלא שבו. את אלה שהמצלמה זכרה, שהחברים זכרו, שהמשפחה זוכרת. ואנחנו? מדי שנה אנו נזכרים, מתייחדים במשך 24 שעות, מתבוננים פנימה ומתאחדים. האיחוד הזה הוא סביב, סביב הסיפורים, סביב הצעירים לנצח, אותם שיצאו ולא חזרו, ואנחנו מתאחדים סביב המוות. ואז, בתום 24 השעות בהם חוויית הזמן הקהילתית דופקת בכל דלת ובכל בית, ונמצאת "באוויר" - אנחנו מבדילים. הבדלה של ממש, בין עצב לשמחה, בין אבל לששון, בין קודש לחול, בין קודש לקודש. אך מהו הקודש? ומהו החול? "אתה בוודאי לא יודע, אתה בוודאי לא שומע, שהערב, ערב חג" כתבה תרצה אתר לאביה, נתן אלתרמן, בערב יום העצמאות, כשהעיר כבר "חמה ושוקקת, ריבועי זהביה מדלקת", מלים שכמו מהדהדות את האבדן בפתחו של החג, ומוהלות את קדושת האבדן הפרטי, עם חגיגות התקומה הלאומית. האם הקודש משמעותו קידוש המוות? ומה עם קדושת החיים? מתי האיחוד והייחוד המאפיינים את היום הזה יהיו סביב דרך החיים? העצמאות שלנו מניחה על כתפנו אחריות שגבולותיה הדקים משתרעים בין יום הזיכרון ליום העצמאות ובין הנופלים ללוחמים. אחריות כלפי המתים אך לא פחות חשובה ממנה, האחריות כלפי החיים, ואלה שעוד עתידים לחיות. האחריות שלנו - לזכור באחריות, ולחתור תמיד לעתיד טוב יותר. קדושת העצמאות וקדושת הזיכרון שלובות זו בזו בקורותיה של כל אומה, אין האחת ללא השנייה. מי ייתן ותתקיים בנו הברכה "המבדיל בין קודש לקודש, בין יגון לשמחה בין אבל ליום טוב, בין יום הזיכרון ליום העצמאות"*. שנת ה70 ניצבת בפתח, כל שנותר הוא לאחל חג עצמאות שמח, שיישא איתו ימים מלאי חמלה ותקווה. אמן אביבית מועלם ורועי בן דוד - תיכונט *מתוך ברכת הבדלה בין יום הזיכרון ליום העצמאות, בית תפילה ישראלי